כשחושבים על האמזונס, עולים בדרך כלל דימויים של יער גשם ושל כריתת עצים. אולם לאורך הנהרות העצומים של האזור מתנהל מאבק אחר: ארגוני פשיעה גדולים מתחרים על נתיבי הסחר בסמים, והאלימות הקטלנית באזור גבוהה בהרבה מהממוצע הארצי בברזיל. בו בזמן המדינה אינה נעלמת. היא נוכחת, לעיתים חלקית, לעיתים מושחתת, ולעיתים גם נאלצת לחיות לצד מי שמתחרים בה על סמכות. מי באמת מחזיק בסמכות ובלגיטימציה במקומות האלה, ואיך אפשר להסביר את התחרות בין מקורות הסמכות השונים, תחרות שמובילה שוב ושוב למעשי טבח?
המאמר מציע לבחון את המציאות הזאת דרך המושג של שלטון היברידי, שבו המדינה וארגוני הפשיעה חולקים ביניהם שליטה ולגיטימציה, לעיתים בעימות ולעיתים כמעט בסימביוזה. עד כה רוב הדיון בשלטון פלילי התמקד בערים גדולות, ואילו כאן הוא מורחב לאזור יער רחב ידיים. הניתוח נשען על טריאנגולציה של מקורות: 18 ראיונות חצי מובנים שנערכו ב-2023 במנאוס, בטבטינגה, בבנז'מין קונסטנט ובסאו פאולו עם סוכני מודיעין, שוטרים, שופט, תובע, חוקרים ואנשי שטח, לצד מסמכים רשמיים, כתבות עיתונות מהשנים 2016 עד 2024 ודיונים בפורום הברזילאי לביטחון הציבור. המסגרת האנליטית בוחנת חמישה ממדים, מהתחרות הטריטוריאלית ועד דו-קיום של מערכות משפט מקבילות.
התוצאה היא מבט נדיר על אזור שבו ארגונים כמו PCC ו-CV, כנופיות מקומיות, פיראטים נהריים וכורי זהב פועלים כולם באותו מרחב, ועל מה שהדבר אומר על אנשים שחיים בו.






