The equal environments assumption of classical twin studies may not hold

במשך עשורים רבים נחשבו מחקרי תאומים לאחת הדרכים המרכזיות להבין עד כמה היכולות השכליות והישגינו בלימודים נובעים מהגנים שקיבלנו ועד כמה מהסביבה שבה גדלנו. ההיגיון פשוט ואלגנטי: משווים בין זוגות תאומים זהים לזוגות תאומים שאינם זהים, ומהפער ביניהם מסיקים מה חלקם של הגנים. אבל מאחורי הפשטות הזו מסתתרות הנחות שלא תמיד נבדקו לעומק. מה אם הסביבה של תאומים זהים אינה דומה לזו של תאומים לא זהים? ומה אם הגנים והסביבה אינם פועלים כשני גורמים נפרדים שפשוט מצטרפים זה לזה?

המאמר מעמיד במבחן את אחת ההנחות המרכזיות של השיטה, הנחת הסביבות השוות, ושואל אם היא באמת מחזיקה מים, ובעיקר בתחום היכולות הקוגניטיביות וההישגים הלימודיים. הכותבים בוחנים מחדש את המחקרים שעליהם נשענת ההגנה על ההנחה, ובודקים את השיטות, את המדדים ואת המדגמים שלהם. הם גם מביאים לדיון נתוני מתאמים שפורסמו בעבר, בהם נתונים ממחקרים גדולים על תאומים שגדלו יחד ועל תאומים שגדלו בנפרד, ושואלים אם יש הסבר חלופי לדפוסים המוכרים.

זו שאלה שנוגעת לא רק לפסיכולוגים וגנטיקאים. התשובה משפיעה על האופן שבו אנו מפרשים טענות על תורשתיות האינטליגנציה, ועל מה שאנו מצפים מהתערבויות חינוכיות ומדיניות. מי שתהה פעם מה באמת עומד מאחורי מספרי התורשתיות המוכרים, ימצא כאן זווית ביקורתית ומפתיעה.