כשמבקר ספרות כותב ששיר "מדבר אלינו", "פורח" או "צועד בדרך חדשה", האם הוא מתכוון לכך ממש? ביקורת ספרותית נתפסת כשיח רציני ומנותק מקישוטים, ובכל זאת היא מלאה בדימויים שמהם אנחנו כמעט לא מודעים. המאמר בוחן את המטפורות שמעצבות את האופן שבו אנו חושבים וכותבים על שירה, ושואל אם ההבדלים בין תרבויות ושפות משפיעים על הדימויים שהמבקרים בוחרים. נבדקים גם מה הדימויים האלה מסגירים על עמדתו ההערכתית של הכותב, ומה הם אומרים על הקשר בין חשיבה מופשטת לחוויה גופנית.
החוקרים בנו קורפוס של יותר ממאה אלף מילים: עשרות מאמרי ביקורת על שירה באנגלית וברוסית, שפורסמו בכתבי עת מוכרים בשנים 2003 עד 2012. הם עברו על הטקסטים בעזרת נוהל מסודר לזיהוי מטפורות, מנו את הביטויים המטפוריים בכל שפה, מיינו אותם לתחומי מקור כמו אדם, מוזיקה, ציור, מסע, מכל ובנייה, ופירשו אותם לאור תיאוריית המטפורה המושגית. כך נחשפת מפה של דימויים שמלווים את הקורא בשירה, ואפשר לראות מה משותף לשתי התרבויות ומה ייחודי לכל אחת.
למי שתהה פעם מדוע מבקרים מדברים על שירה במונחי חיים, צליל, צבע או דרך, זו הזדמנות להציץ מאחורי הקלעים של הכתיבה האקדמית על ספרות.






