במשך עשורים עוצבה תיאוריית ההנהגה החינוכית סביב דמות אחת: מנהל לבן ממעמד הביניים. מה קורה לכל מה שאנחנו חושבים שאנחנו יודעים על ניהול בית ספר כשמסתכלים עליו דרך עיניהם של גברים שחורים שיושבים בלשכת המנהל, לעיתים בבתי ספר מגוונים ותובעניים במיוחד, ובתקופה של סערות פוליטיות סביב גזע, תוכניות לימודים וספרים? הקולות שלהם כמעט אינם מופיעים בספרות, וההכללות על "מנהל אפקטיבי" נשענות על מדגמים אחרים לגמרי.
המחקר שואל כיצד מנהלי בתי ספר וראשי בתי ספר עצמאיים שחורים מנווטים בין הקשר ההנהגה לבין זהותם התרבותית, המקצועית והאישית. כיצד הקשר, הזהות, הערכים והתרבות מעצבים את חוויית ההנהגה שלהם, ומה אפשר ללמוד מכך על הנהגה בית-ספרית ועל פיתוח מנהיגות באופן רחב יותר.
החוקר, בגישה של פנומנולוגיה גזעית ביקורתית הנשענת על תיאוריית הגזע הביקורתית, ראיין ארבעה עשר גברים שחורים מהצפון-מזרח של ארצות הברית, מתחילים, בעלי ניסיון ומנהלים ותיקים. הראיונות כללו כרטיסיות עם תמונות, פתגמים וציטוטים תרבותיים שנועדו להעלות סיפורים ורגשות שקשה להגיע אליהם בשאלות רגילות. התוצאה היא מבט נדיר מבפנים על הנהגה, על בדידות, על מנטורינג ועל משמעותו של סיפור שמספרים אלה שחיו אותו.
