מי מוביל בית ספר: המנהל לבדו, או כל מי שפועל בו? במערכות חינוך רבות, מורים ומנהלים עוברים הכשרה בנפרד, כאילו עבדו בשני עולמות שונים, אף שהם חולקים את אותם תלמידים, אותה קהילה ואותם אתגרים. ההכשרה עצמה נתפסת לעיתים קרובות כאירוע חד-פעמי ולא כתהליך למידה מתמשך. התוצאה עלולה להיות כפילות בתפקידים, עומס בירוקרטי ובידוד מקצועי, במקום עבודה משותפת בקהילה לומדת.
המאמר בוחן את השאלה כיצד אפשר להכשיר מנהלים ומורים באופן שיבנה קהילות מקצועיות לומדות בבתי הספר. בין השאר הוא שואל מה מלמד המחקר על מנהיגות הוראתית כחלופה למודל הכשרה טכני, ואילו תרומות יש למחקר הקיים למערכות החינוך של ספרד ומקסיקו, שבהן המודל הטכני עדיין שליט.
החוקרים ערכו סקירה שיטתית לפי הנחיות PRISMA. הם חיפשו במאגר Web of Science מאמרים שפורסמו בעשור שבין 2007 ל-2017, סיננו מאות כותרות בשלבים עוקבים של קריאה, ובסופו של דבר התמקדו בעשרים ואחד מחקרים אמפיריים שקושרים בין מנהיגות לבין תיאום פדגוגי. המחקרים הללו, שנערכו במסגרות חינוך שונות ובשיטות מגוונות, נותחו בהשוואה ובסינתזה. התמונה שמצטיירת מהם מציבה סימן שאלה על ההנחות שבבסיס ההכשרה המקובלת, ועל מקומה של מנהיגות בבית הספר בכלל.
