ידע על היקום, ידידות קרובה, הנאה מגלידה ומחזה של ביכנר: כולנו מרגישים שלכל אלה יש ערך, אבל האם מדובר בערכים שונים במהותם או בגלגולים שונים של ערך אחד? שאלה זו עומדת בלב אחד הוויכוחים הוותיקים בפילוסופיה של הערכים. פלורליסטים טוענים שברובד היסודי ביותר יש ערכים רבים, וכך הם מסבירים מדוע העולם הערכי נראה מגוון כל כך ומדוע מותר להצטער גם על החלטה נכונה. מוניסטים משיבים שאם אין ערך אחד משותף, אי אפשר לשקול באמת בין חירות לשוויון או בין יער לכביש מהיר, וההכרעה הופכת לשרירותית. לכל צד יש טיעונים כבדי משקל, ולכל צד יש גם נקודות תורפה.
המאמר בוחן אם אפשר בכלל להכריע בין שתי העמדות, ואילו גרסאות שלהן ראויות לדיון. במקום להתייחס לכל מחנה כגוש אחד, הוא מפרק כל אחד מהם לגרסה רדיקלית ולגרסה מתונה, ובוחן כיצד כל גרסה מתמודדת עם הטיעונים המרכזיים: טיעון ההטרוגניות, הטיעון מחרטה רציונלית וטיעון אי-ההשוואתיות. בדרך עולות דמויות מוכרות כמו ישעיהו ברלין, ג'רמי בנת'ם, ג'ון סטיוארט מיל ורות צ'אנג, ודוגמאות מוחשיות כמו ועדת קבלה במחלקה לפילוסופיה הצריכה לבחור בין מועמדת מקורית למועמד בקיא בהיסטוריה.
הכלי שבאמצעותו נבחנת השאלה שאול מהמטאפיזיקה העכשווית: מושג הביסוס, כלומר היחס שבו עובדה אחת מתקיימת מכוח עובדה אחרת. בעזרתו מנוסחים מחדש מושגים כמו ערך יסודי, ערך מכסה ואיכות של ערך, ונבחן אם אפשר להשוות בין ערכים מנוגדים בלי לשלול את ריבויים, ואם להנאה יכולות להיות איכויות שונות בלי שתתפרק לכמה ערכים נפרדים.
