למה תלמידים שמשקיעים שעות בלימודי אנגלית עדיין מתקשים לכתוב חיבור פשוט וברור? בבתי ספר רבים הכתיבה נדחקת לשולי השיעור, נבחנת בעיקר בבחינות, ונשארת בידי המורה שמתקן, מסמן ומחזיר. התלמידים מצדם רואים בתיקון של המורה מילה אחרונה, ולא תמיד לומדים להסתכל על הטקסט של עצמם ושל חבריהם בעין ביקורתית.
המאמר בוחן בהקשר של תיכונים באזור אקונגבה-אקוקו שבמדינת אונדו בניגריה את השאלה כיצד תיקון על ידי עמיתים ותיקון על ידי מורים תורמים להתפתחות הכתיבה באנגלית כשפה זרה, ובעיקר ביחידות דקדוקיות. השאלות נוגעות גם לדרכי ההוראה שמורים נוקטים, לחולשות הנפוצות של התלמידים, ולשאלה אם השכלת המורים משנה את התמונה. עוד נבדק אם יש הבדל בין הערכה של מורים להערכה ישירה של חיבורי התלמידים.
החוקרים שילבו כלים איכותניים וכמותניים בסקר תיאורי בקרב תלמידי תיכון עליון ומורים לאנגלית מבתי ספר ציבוריים ופרטיים. התלמידים כתבו חיבור שנבדק לאיתור שגיאות, והמורים השיבו על שאלון בסולם ליקרט. הנתונים נותחו סטטיסטית, והחוקרים הציבו ארבע השערות על הקשר בין משוב, הכשרת מורים וביצועי תלמידים. המאמר מציג מבט מקרוב על הכתיבה בכיתה, על הדרך שבה אנחנו מתקנים אותה, ועל מה שמסתתר מאחורי ציונים שנראים טובים.
