מה קורה במוח של אדם שמקדיש עשרות שנים לעולם של שישים וארבעה משבצות? שחמט נחשב מזמן לאבן בוחן לחקר חשיבה, זיכרון, קשב ופתרון בעיות, וגרנדמאסטרים נדרשים לפחות לעשור של אימון אינטנסיבי כדי להגיע לפסגה. עד היום מחקרי הדמיה בדקו בעיקר כמה חומר אפור יש בכל אזור, אבל שיטות כאלה עלולות להיות מטושטשות וחסרות דיוק. מה אפשר ללמוד אם מביטים במוח אחרת, לא בנפח אלא בצורה ובקפלים של פני הקליפה עצמה?
המחקר שואל אם אפשר לזהות בפני הקליפה הטביעה של מומחיות שחמטאית, ואילו אזורים ורשתות במוח יהיו מעורבים בכך. החוקרים השוו 29 שחמטאים מקצועיים, ביניהם גרנדמאסטרים ומאסטרים, ל-29 אנשים ללא ניסיון בשחמט, שהותאמו להם בגיל, במין ובהשכלה. הם השתמשו בתמונות מוח מבניות בעלות רזולוציה גבוהה ובמורפומטריה מבוססת משטח. הם בחנו כמה מדדים: מורכבות הקליפה (מימד פרקטלי), מידת הקיפול שלה (מדד הגיריפיקציה) ועוביה, בכ-360 אזורים לפי אטלס מקובל. בנוסף נעזרו במודלים סטטיסטיים רב-משתניים ובתיקוף פנימי כדי לבדוק עד כמה אפשר לנבא, על סמך המוח בלבד, מי הוא שחמטאי.
המאמר נוגע גם בשאלה רחבה יותר: האם הניסיון, ובמיוחד אימון שמתחיל בגיל צעיר, משאיר חותם מבני במוח, או שמדובר בהבדלים שנקבעים כבר בראשית החיים?
