מי שמרגיש שהופלה בעבודה בגלל מוגבלותו יכול להגיש תלונה רשמית, אבל מה קורה אחר כך? בארצות הברית, חוק האמריקאים עם מוגבלויות אוסר על אפליה של עובדים מוסמכים עם מוגבלות, וסקרים מראים שרבים מהעובדים האלה עדיין חשים מופלים: בשכר, בקידום, בהכשרה, ביחס מצד עמיתים וממונים, ובסירוב להתאמות. ועדה פדרלית חוקרת את התלונות וקובעת אם נמצאו ראיות לאפליה, ורוב התלונות אינן מגיעות לקביעה כזו.
המחקר שואל אם אפשר לחזות אילו תלונות יסתיימו בקביעה שאכן הייתה אפליה. האם הסיכוי תלוי במין, בגזע או בגיל של התובע? בסוג המוגבלות? בסוג האפליה הנטענת, בגודל הארגון, בענף או במיקום הגאוגרפי של המעסיק? ואולי דווקא בתקופה שבה נסגר התיק, בצל פסקי דין מכריעים של בית המשפט העליון שעוררו חשש גדול בקרב תומכי העובדים?
החוקרים עיינו במאגר נתונים של יותר מ-330 אלף תלונות על אפליה לאחר הגיוס, שנסגרו על פני כשלוש עשרה שנים. הם השתמשו בשיטת כריית נתונים שבונה עץ החלטות ובודקת אילו משתנים באמת מבדילים בין תיקים שנמצאו מבוססים לאחרים, בלי להניח מראש מה חשוב. התמונה שעולה מהמאגר מעלה שאלות על עקביות, על הגינות ועל מה שנשאר נסתר מעיני המערכת.
