כוסית וודקה סביב שולחן, ניגונים נלהבים ודברי תורה: כך נראה ה"פארברנגען", מפגש חסידי שהוא אחד הטקסים המרכזיים בחיי הגבר החב"די. במקום שבו רוב הצעירים שותים בירה וקוקטיילים, שתיית וודקה טהורה בקהילת חב"ד בבואנוס איירס בולטת לעין. מי שמבקש לפרש אותה בקלות עשוי לראות בה עוד סימן לרוסיה שבה צמחה התנועה. אבל האם כך רואים זאת החסידים עצמם?
המאמר שואל מה משמעותה של פרקטיקה אחת בעיני אנשים שונים באותה קהילה, ואיך משמעויות כאלה נבנות ומתחלפות. במקום לחפש מהי "המשמעות האמיתית" של הסמן, החוקר מתמקד בדימויים שדרכם אנשים מבינים את מה שהם עושים. אחד מציב את הוודקה בזיכרון של מקום, אחר רואה בה חלק מקהילה עולמית שאינה קשורה לגיאוגרפיה, ואחרים מדברים עליה בלשון של סכנה, שכרות והנגאובר. כך מתגלה שמאחורי כוסית אחת מסתתרים מתחים על שייכות, על מוצא ועל המקום של הדת בעולם גלובלי.
המחקר מבוסס על תצפית משתתפת וראיונות עומק בקהילת חב"ד בבואנוס איירס בין 2003 ל-2009, במסגרת גישה קונסטרוקטיביסטית. הוא פותח צוהר לעולם חסידי פחות מוכר ומראה איך קבוצה דתית מתנהלת בין מסורת, גלובליזציה וחיי היומיום.
