סרטן השחלות נחשב לאחד הסרטנים הגינקולוגיים הקטלניים ביותר, ורוב החולות מאובחנות רק כשהמחלה כבר מתקדמת. טיפולים חיסוניים שחוללו מהפכה בסוגי סרטן אחרים מועילים כאן רק למיעוט קטן מהחולות. אחת הסיבות האפשריות היא סביבת הגידול עצמה, שבה מתנהל מאבק סמוי בין תאי חיסון תוקפניים לתאים שתפקידם להרגיע את המערכת ולמנוע ממנה לפעול. כשהתאים המרגיעים מנצחים, הגידול ממשיך לצמוח בשקט.
במרכז המחקר עומדים תאי T מדכאי חיסון, ובתוכם תת-אוכלוסייה שנושאת על פניה את הקולטן TIGIT. שאלת המחקר היא אם תאים אלה אינם רק עוד שחקן בסביבת הגידול, אלא גורם שמשפיע על התנהגותם של תאי CD8+ T, "החיילים" שאמורים להשמיד את הגידול. ואם כן, האם פגיעה בהם יכולה לשנות את מהלך המחלה?
החוקרים בנו מודל של סרטן שחלות בעכברות באמצעות הזרקת תאי ID8 לחלל הצפק. הם עקבו אחר השינויים בתאי החיסון בטחול ובנוזל המיימת, השוו בתרבית את יכולת הדיכוי של תאים עם TIGIT ובלעדיו, ובדקו את הקשר בין התאים האלה לבין גודל הגידול וסמני תשישות על תאי CD8+. בנוסף השתמשו בעכברים שאפשר לדלדל בהם באופן ממוקד את תאי ה-T המדכאים, ובנוגדן שחוסם את TIGIT, כדי לבדוק מה קורה כשמטפלים בכל אחד מהם לחוד ובשניהם יחד.






