מהי מידת החופש הראויה שיש להעניק למורים בכיתה, וכיצד אישיותם משפיעה על האופן שבו הם חווים ומפעילים אוטונומיה זו? שאלה זו עומדת בלב מגמות חינוכיות עכשוויות, המבקשות לשלב בין דרישות מדיניות אחידות לבין הצורך בגמישות פדגוגית המותאמת לצרכים משתנים של תלמידים ומורים כאחד. בעוד שמחקרים רבים מצביעים על כך שאוטונומיה גבוהה קשורה במוטיבציה, שביעות רצון ותפקוד מקצועי טוב יותר של מורים, נראה כי הנטייה למדיניות "מידה אחת מתאימה לכולם" מתעלמת מהבדלים משמעותיים בין מורים בעלי תכונות אישיות שונות, כמו מוקפדנות או מוחצנות, ומהאופן שבו תכונות אלו מעצבות את יחסם לחופש פדגוגי.
מאמר זה מבקש לבחון לעומק את מצב הידע המחקרי הקיים בנושא זה, באמצעות סקירה שיטתית שנערכה בהתאם למתודולוגיית PRISMA. החוקרים סרקו אלפי פרסומים ממאגרי המידע Scopus ו-Web of Science, וצמצמו אותם בהדרגה, דרך שלבי סינון ובדיקת התאמה קפדניים, עד לקבוצה סופית של מאמרים רלוונטיים שנותחו בשיטה איכותנית אינטגרטיבית. מטרת התהליך הייתה לזהות דפוסים ונושאים מרכזיים העולים מהספרות המחקרית, ולבחון כיצד תכונות אישיות, הקשרים תרבותיים ומדיניות חינוכית מתמזגים ביניהם בבואם לעצב את חוויית האוטונומיה של המורה. הממצאים עשויים לספק בסיס תשתיתי חשוב עבור קובעי מדיניות, מנהיגים חינוכיים ואנשי מקצוע המבקשים לעצב סביבות הוראה אפקטיביות ומותאמות אישית יותר.
