כולנו מכירים את התחושה שאירועים טעונים רגשית נחרתים בזיכרון חזק יותר, ושאחרי לילה של שינה הם נראים אחרת. אבל מה בדיוק קורה בראש בזמן שאנחנו ישנים? במשך שנים רווחה ההנחה ששלב ה-REM, שבו מתרחשים רוב החלומות, הוא האחראי על עיבוד זיכרונות רגשיים. בה בעת, יש עדויות הולכות ומצטברות לכך ששינת הגלים האיטיים העמוקה היא שמעבדת אותם. השאלה איזה שלב שינה מבסס זיכרונות רגשיים, ואם בכלל אפשר לדבר על שלב אחד, עדיין פתוחה, ויש לה השלכות על הבנת הלמידה, ההתמודדות עם חוויות קשות והפרעות נפשיות.
כדי לבדוק זאת, החוקרים השתמשו בשיטה מקורית יחסית: הפעלה מחדש ממוקדת של זיכרון. משתתפים צעירים ובריאים למדו מיקומים של תמונות שליליות או ניטרליות על רשת, וכל תמונה לוותה בצליל קצר שקשור אליה באופן טבעי. לאחר מכן הם ישנו תנומה של שעתיים במעבדה, ובזמן שהם שהו בשלב שינה מסוים הושמעו להם בשקט חלק מהצלילים. קבוצות שונות קיבלו את הצלילים בשלבי שינה שונים, וקבוצות נוספות ישנו בלי צלילים או נשארו ערים. הזיכרון נבדק שוב כשלושת-רבעי שעה אחרי ההתעוררות, ובמקביל נמדדה פעילות המוח באמצעות EEG, גם בתגובה לצלילים עצמם.
האם צליל שנשמע בשינה באמת יכול לשנות את מה שנזכור למחרת? ומה קורה כשהוא מגיע בשלב אחד לעומת שלב אחר? התשובות עשויות להפתיע גם את מי ששמע על השינה ועל הזיכרון כמעט הכול.
