כשמדברים על הפחתת פליטות, שואלים בדרך כלל כמה צריך לצמצם ובאיזו מהירות. אבל יש שאלה שקטה יותר: מי ירוויח, ומי ישלם את המחיר? תרחישים שנתפסים כבלתי הוגנים קשה יותר לקבל וליישם, ובכל זאת ההנחות על צדק בתוך מודלי האקלים והאנרגיה נשארות לרוב סמויות, כמעט מבלי שמישהו הצהיר עליהן. בין תיאוריות הצדק הפילוסופיות לבין הנתונים שבתרחישים חסר גשר ברור.
המאמר מציע לבנות את הגשר הזה. החוקרים מתרגמים חמש גישות פילוסופיות לצדק חלוקתי לדרישות מספריות שאפשר לבדוק על מסלולים של משתנים לאורך זמן. השאלה המרכזית: באיזו מידה אפשר להשתמש ב"דפוסי צדק" כדי לבחון באופן שיטתי ושקוף את שיקולי הצדק החלוקתי בתרחישי הפחתה, ואילו דפוסים מסתתרים בפועל בתרחישים הקיימים?
כדי לברר זאת הם עוברים על מאות תרחישים ממאגר הדו"ח השישי של הפאנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים. הם מסווגים אותם לפי אסטרטגיית ההפחתה, בודקים משתנים כמו אנרגיה לדיור ולתחבורה וצריכת בשר, ומשווים בין מודלים, מסלולים סוציו-אקונומיים משותפים ורמות אקלים. השאלה אם הצדק והפחתת הפליטות מתנגשים, ומה מכתיב את דפוסי הצדק שמתגלים, מחכה למי שיעיין במאמר.
