בני נוער מבלים חלק גדול מחייהם מול מסכים, ומה שקורה שם לא תמיד נשאר שם. מי שנפגע בחצר בית הספר עשוי לגלות שהפגיעה ממשיכה לרדוף אותו גם בבית, דרך הודעות, צ'אטים ופורומים. התוקף יכול להישאר אלמוני, הקורבן אינו תמיד יודע מי עומד מולו, ובין לבין עומדים צופים רבים שאיש אינו יודע בדיוק כמה הם. האם העולם הווירטואלי הוא זירה נפרדת עם חוקים משלה, או שהוא בסך הכול הרחבה של מה שכבר מוכר מהמסדרונות ומהכיתות?
המאמר מבקש לברר עד כמה אלימות ברשת דומה לאלימות פנים-אל-פנים, ומי האנשים המעורבים בכל אחת מהן. השאלות כוללות האם אותם בני נוער מופיעים בשתי הזירות, האם יש קשר בין כמות השימוש באינטרנט לבין החשיפה לאלימות, ומה בני הנוער עצמם חושבים על עוצמת הפגיעה ועל הדרכים הטובות ביותר להתמודד איתה. גם שאלת ההבדלים בין בנים לבנות עומדת במרכז, כמו גם התפקיד של העדים, הקבוצה שמדברים עליה פחות מכולן.
החוקרים פנו לכ-450 תלמידי כיתות ז' משתי חטיבות ביניים במרכז הארץ, בגיל שבו התופעה נחשבת לשיאית. התלמידים מילאו שאלון אנונימי בכיתה, שבדק את הרגלי הגלישה שלהם, את חוויותיהם כקורבנות, כתוקפים וכעדים, ואת התפיסות שלהם לגבי הנזק והמניעה. זהו מחקר חלוץ בישראל, והוא מציע מבט מפתיע על הקשר בין העולם האמיתי לעולם הווירטואלי.
