מדוע גנב משלם כפל וגזלן רק משיב את מה שלקח? חז"ל קשרו את ההבדל לכך שהגנב פועל בסתר והגזלן בגלוי. לפי רבן יוחנן בן זכאי, הגנב מזלזל בכבוד שמים יותר מבכבוד בני אדם. הרמב"ם, שתפיסת ההשגחה שלו שונה בתכלית, לא יכול היה לקבל הסבר כזה. אבל מה הציע במקומו? ויש כאן שאלה מסקרנת נוספת: האם בשני חיבוריו הגדולים, מורה נבוכים ומשנה תורה, הוא נתן את אותה תשובה?
המאמר מתחקה אחר שאלה זו ומציג אותה כמבחן למתח שבין הלכה לפילוסופיה בכתביו. במורה נבוכים ההבדל מוסבר בגלוי, במסגרת טעמי המצוות. במשנה תורה, ספר הלכה, אין הסבר ישיר, ולכן נדרשת קריאה צמודה. החוקר משווה בין פתיחות ההלכות העוסקות בגניבה לאלה העוסקות בגזלה, ובוחן את בחירות הלשון, את הגדרת העבריין, את הגדרת החפץ ואת הגדרת הנפגע, וכן את הנימוקים שהרמב"ם מזכיר. מתוך כל זה הוא מנסה לשחזר את ההיגיון החבוי מאחורי החלוקה.
לבסוף המאמר מציב את התוצאות מול תיאוריות הענישה המוכרות מן הפילוסופיה של המשפט, ומבקש להבין איזו תפיסת עונשין עומדת מאחורי כל אחד מהחיבורים, ומה היא אומרת על דמותו של הרמב"ם כפילוסוף וכפוסק.
