ניהול ידע הוא תחום שהחל לצמוח בעולם העסקים כדי להבטיח שהמידע הנכון יגיע לאדם הנכון בזמן הנכון, וכך לשפר תהליכים ולהשיג יתרון תחרותי. בשנים האחרונות מערכת הבריאות מתחילה גם היא לאמץ עקרונות אלה, אך בדרך כלל מתמקדת בפתרונות טכנולוגיים בודדים כמו מאגרי מידע וקווים מנחים קליניים, בעוד שתחומים אחרים כמו קהילות תרגול ושיתוף ידע דינמי נשארים מפותחים פחות. השאלה המרכזית שעולה היא מה בעצם ניתן ללמוד מהניסיון המצטבר בעולם העסקים, שבו התחום מבוסס ומתועד היטב, ולתרגם אותו לצרכים הייחודיים של מערכות בריאות.
כדי לבחון זאת, נערכה סקירה שיטתית של הספרות העסקית שפורסמה בין השנים 2000 ל-2009, באמצעות חיפוש נרחב בשבעה מסדי נתונים אלקטרוניים. מתוך כ-170 מאמרים שאותרו, נבחרו כ-80 מאמרים העומדים בקריטריונים מוגדרים מראש, וניתוחם נועד לחשוף אילו אסטרטגיות ניהול ידע נוהגים ליישם בארגונים עסקיים, מהן הסיבות המרכזיות לאימוצן, ואילו גורמים מקדמים ומעכבים משפיעים על הצלחתן.
הממצאים שהתגלו מציעים זווית מרתקת על הפער בין העולם העסקי לעולם הבריאות, ועל האפשרות להפוך אתגרים ייחודיים של מערכת הבריאות, כמו התרבות של רפואה מבוססת ראיות, להזדמנות ולא למכשול. אילו לקחים קונקרטיים ניתן להפיק מכך עבור ארגוני בריאות המעוניינים לשפר את שיתוף הידע בתוכם?
