רעש רקע, מגע של בגד או תחושה לא נעימה על העור הם עניין שולי עבור רוב האנשים. אצל חלק גדול מהצעירים עם אוטיזם גירויים כאלה מעוררים תגובה שלילית עזה או הימנעות. המצב נקרא רגישות יתר חושית, והוא קשור לחרדה ולקשיים בחיי היומיום. משפחות ומטפלים מכירים אותו היטב, אבל מה שקורה במוח של הצעירים האלה, ואם זה משתנה כשהם גדלים, עדיין לא ברור. מחקרי חתך מרמזים שאצל חלק מהאנשים הרגישות פוחתת עם ההתבגרות ואצל אחרים לא, והסיבה לכך נותרה בגדר תעלומה.
המחקר הזה שואל איך נראית התגובה העצבית לגירוי חושי בגילים שונים, מילדות ועד סוף גיל ההתבגרות, ואם גיל וחומרת הרגישות החושית משפיעים יחד על דפוסי הפעילות במוח. החוקרים השוו כמה עשרות ילדים ובני נוער עם אוטיזם לבני גילם עם התפתחות תקינה. המשתתפים שכבו במכשיר דימות תהודה מגנטית תפקודי (fMRI) וקיבלו גירוי שמיעתי ומישושי בו־זמנית, רעש פועם לצד שפשוף עדין של הזרוע. התגובות נבחנו בהשוואה בין ילדים לפני גיל ההתבגרות למתבגרים, וגם עם הגיל כמשתנה רציף, כולל קשרים שאינם ישרים. בנוסף נבדק אם חומרת הרגישות החושית, כפי שדיווחו ההורים, משנה את הקשר בין גיל לפעילות המוחית.
התשובות עשויות לשנות את האופן שבו אנחנו מבינים את הבסיס המוחי של חוויות חושיות באוטיזם, ואת הדרך שבה כדאי לתכנן מחקרים וטיפולים בהמשך.






