ילדים שחולים במחלת כליה כרונית גדלים ונכנסים לבגרות עם סיכון גבוה במיוחד למוות מסיבות לבביות וכלי דם, הרבה מעל האוכלוסייה הכללית. הסיבות לכך עדיין לא ברורות עד הסוף. אחת ההשערות היא שכלי הדם של הילדים האלה "מזדקנים" מוקדם מדי ומאבדים מגמישותם בקצב מואץ. הבעיה היא שהכלים הטובים למדידת נוקשות כלי דם מורכבים, דורשים צוות מיומן ובדרך כלל נשארים בתחום המחקר.
בו בזמן, ניטור לחץ דם למשך 24 שעות כבר נעשה באופן שגרתי בילדים עם מחלת כליה. האם אפשר לשלוף מתוך אותן הקלטות רמז נוסף על מצב כלי הדם? מדד שנגזר מהקשר בין לחץ הדם הסיסטולי לדיאסטולי לאורך היממה הוצע כתחליף פשוט, אך בילדים עם מחלת כליה כמעט לא נבדק. השאלה המרכזית היא האם המדד הזה קשור לדפוסי לחץ הדם של הילדים, למשקל גופם ולחומרת מחלתם.
כדי לברר זאת, החוקרים השתמשו בנתונים ממחקר צפון אמריקאי רב-מרכזי שעוקב אחרי ילדים ומתבגרים עם מחלת כליה כרונית. הם חישבו את המדד מתוך ניטורי לחץ דם של 24 שעות, סיווגו את הילדים לפי מצב לחץ הדם שלהם, ובדקו את הקשר למשתנים כמו גיל, מין, מדד מסת הגוף, תפקוד הכליות, חלבון בשתן ורמות סידן ופוספט. הם גם עקבו אחרי שינויים במדד בין ניטורים עוקבים אצל אותם ילדים. התמונה שמתקבלת עשויה להפתיע, כולל בשאלה איזה סוג של לחץ דם מסתמן כחשוד העיקרי.
