מה קורה לילד כשהוא שומע סיפור על סוחר שנאלץ לבחור בין יושר להישרדות? האם הוא פשוט זוכר את המוסר, או שמשהו בתוכו זז? שנים רבות בתי ספר מנסים לחנך לערכים באמצעות כללים, סיסמאות ושיטות של פרס ועונש, ובכל זאת מורים רבים מרגישים שהשיעורים האלה נשארים על פני השטח. השאלה היא אם יש דרך לגרום לערכים להפוך למשהו שהתלמיד באמת חי ומרגיש, ולא רק משהו שהוא יודע לדקלם.
המחקר הזה בוחן את השאלה דרך אחד הכלים העתיקים ביותר של האנושות: סיפור. החוקרים מבקשים להבין איך קריאה, האזנה ויצירה של סיפורים בכיתה קשורות לחשיבה מוסרית, לאמפתיה ולתחושת האחריות של בני נוער, ומה התפקיד של המורה כשהוא מנחה שיחה ולא מכריז על תשובות נכונות.
כדי לבדוק זאת הם נכנסו לשלושה בתי ספר תיכוניים רב תרבותיים בעיר באינדונזיה. שנים עשר מורים וארבעים ושמונה תלמידים היו שותפים לתהליך שנמשך שנים עשר שבועות של מפגשי סיפור. החוקרים צפו בשיעורים, ראיינו מורים ותלמידים, קראו יומני הרהור וניתחו סיפורים שהתלמידים כתבו וסיפרו מחדש. בין השאר עולים בו סיפור על סוחר, ויכוח כיתתי סוער על יושר, ותלמידה שמצאה בסיפור על סליחה מראה לחוויה משפחתית כואבת משלה.






