חדרי הניתוח הם מהמקומות עתירי המשאבים בבתי החולים, ובתוכם ההרדמה תורמת לא מעט לטביעת הרגל האקולוגית של מערכת הבריאות. גזי הרדמה הם גזי חממה חזקים, והשימוש בהם תלוי במידה רבה בהרגלי העבודה של הצוות ובתרבות הארגונית של המחלקה. השאלה היא אם מחלקות הרדמה מוכנות בכלל לשינוי כזה, ומה הופך מחלקה למוכנה: היחס האישי של כל מרדים לסוגיית האקלים, או התנאים הארגוניים, התרבותיים והמקצועיים שבהם הוא עובד.
במחקר נבחנה השאלה אם התערבויות פשוטות וזולות, כמו מדבקות על מכונות הרדמה, הרצאות וכרזות במקומות שבהם הצוות עובר, יכולות להשפיע על תחושת המוכנות של המרדימים ועל הרגלי העבודה שלהם. החוקרים ביקשו לברר גם אם השינוי ניכר בהגדרות שבהן הם בוחרים להרדים את המטופלים בפועל.
המחקר נערך בשלושה מרכזים רפואיים אוניברסיטאיים בגרמניה. מרדימים מילאו שאלון מקוון מפורט לפני ההתערבויות, ושאלון דומה שוב כשנה לאחר מכן. השאלון נשען על מסגרת תיאורטית של מוכנות ארגונית ובדק היבטים פסיכולוגיים, פיננסיים, טכנולוגיים, תרבותיים ותהליכיים, וגם את היחס לצוות. ההשוואה בין שני המועדים נועדה להראות אילו חלקים בפאזל כבר היו במקומם ואילו עדיין חסרו.
