אצות הן מזון עתיק, אבל בשנים האחרונות הן הפכו גם לכוכבות של עולם המזון הפונקציונלי והתוספים. הסיבה היא מגוון הרכיבים שהן מכילות, ובהם תרכובות פנוליות. חלק מהן נושאות קבוצת סולפט, שינוי כימי שכמעט לא נחקר ומופיע בעיקר באורגניזמים ימיים. במקביל, בחופי הים התיכון מצטברות כמויות גדולות של אצות שמתפשטות מעבר לגבולות הרגילים שלהן, פוגעות במערכת האקולוגית ונחשבות למטרד. כאן נשאלת שאלה פשוטה: האם אותן אצות, שאיש אינו מגדל ואינו מוכר, מכילות תרכובות דומות לאלה שבאצות שאנחנו קונים בחנות?
כדי לבדוק זאת נבנה תהליך אנליטי חדש. החוקרים רכשו שמונה מיני אצות מאכל, חומות, אדומות וירוקות, ואספו שני מינים מהלגונה בצפון איטליה בעונת השיא של ההתפשטות. את המיצויים הם הריצו בכרומטוגרפיה נוזלית בצימוד לספקטרומטריית מסות ברזולוציה גבוהה, ומכיוון שספריות המסות הקיימות כמעט שאינן מכירות תרכובות פנוליות מסולפטות, הם בנו בעצמם מאגר של מאות מבנים אפשריים, והפעילו אותו בתוכנה ייעודית. לאחר מכן נבדקו הנתונים באמצעות כלים סטטיסטיים רב משתנים, כדי לראות אילו אצות דומות זו לזו ובמה הן נבדלות.
מאחורי הסיפור הזה מסתתרים כמה שאלות מסקרנות. כמה תרכובות אפשר בכלל לזהות כשמחפשים באופן שיטתי, ואיך מבדילים ביניהן כשהמבנים כמעט זהים? האם האצות משלוש הקבוצות הטקסונומיות מציגות חתימות כימיות שונות? והאם ההבדל בין אצה שנרכשת לבין אצה פולשת הוא אכן הבדל כימי, או שהוא בעיקר שאלה של שם ושל הקשר?
