בכמה מדינות, בהן ארצות הברית, בריטניה וסין, נרשמה ירידה באמון שאנשים נותנים זה בזה. אמון כזה הוא הדבק שמחזיק קשרים, שיתוף פעולה וכלכלה משגשגת, ולכן ירידתו מדאיגה. במקביל, עם התפתחות חברת הצריכה, הדגש על כסף, רכוש ומעמד הלך וגבר. האם יש קשר בין שני התהליכים? ואם יש, מה בדיוק גורם לאדם שמייחס חשיבות רבה לרכוש לתת פחות אמון באחרים?
המאמר בוחן שאלה זו דרך רעיון פסיכולוגי מוכר, הקרנה חברתית: הנטייה שלנו לנחש איך אחרים חושבים ופועלים על סמך מה שאנחנו עצמנו היינו עושים. ייתכן שמי שמעריך חומרניות פחות מהימן בעצמו, ולכן מצפה גם מאחרים להיות כאלה. אבל האם זה נכון כלפי כל אדם? האם אותו מנגנון פועל כלפי זרים וגם כלפי הורים וחברים קרובים? והאם יש הבדל בין מי שהחומרניות היא חלק יציב מהערכים שלו לבין מי שהמחשבות החומריות הופעלו בו לרגע בלבד?
החוקרים ערכו שלושה מחקרים עם אלפי סטודנטים סינים. הם שילבו שאלוני סקר, משחקי אמון ומשחקי חלוקת כסף, וגם ניסוי מעבדה מבוקר שבו המשתתפים צפו בתמונות של פריטי יוקרה או של נופים. לבסוף הם איחדו את הממצאים בניתוח משותף. התוצאה היא תמונה מורכבת על הקשר בין כסף, ערכים ואמון, שיש בה גם הפתעות.
