רואי חשבון עוברים בשנים האחרונות שינוי עמוק: פחות הכנת דוחות שגרתיים ויותר ייעוץ, אסטרטגיה וניהול סיכונים. ובכל זאת, הדימוי הישן של "סופר הגרגרים", איש משעמם הכבול לשולחנו ולמספריו, מסרב לדעוך בקולנוע, בבדיחות ובשיחות היומיום. רוב המחקר בנושא התמקד בלשכות המקצועיות ובתפיסות של הציבור, וכמעט שלא שאל מה חושבים ועושים רואי החשבון עצמם מול התדמית הזאת.
המחקר שואל כיצד אנשי מקצוע בתחום החשבונאות תופסים את זהותם נוכח הסטריאוטיפ המתמשך, ואילו אסטרטגיות הם מפעילים כדי להציג את העצמי המקצועי שהם רוצים שיראו. החוקרים נשענים על התיאוריה הדרמטורגית של אירווינג גופמן, שרואה בחיי היום-יום במה, חזית וקהל.
כדי להתקרב לעולמם הפנימי של המשתתפים, נעשה שימוש בשיטה חדשה בספרות החשבונאית. שלושים ושניים חברי CPA Australia, באוסטרליה ובבריטניה, קיבלו מצלמה וצילמו תמונות של "זה אני!" ושל "זה לא אני!" שמייצגות את זהותם המקצועית. התמונות שימשו אחר כך כנקודת מוצא לראיונות עומק, שבהם סיפרו המשתתפים על שולחן העבודה, על הלבוש, על התחביבים ועל השאיפות שלהם. מה מסתתר מאחורי חליפה, קשר צבעוני או קסדת עבודה, ומה זה אומר על האופן שבו אנשים מנסים לעצב את מה שאחרים חושבים עליהם?
