איך ייתכן שמילה אחת, "התגלח", מתארת אדם שהוא גם מי שעושה את הפעולה וגם מי שהפעולה נעשית לו? בפעלים רפלקסיביים נדמה שדמות אחת ממלאת שני תפקידים בבת אחת, ובתיאוריה הלשונית זו חידה ותיקה. בעברית יש לה תפנית מעניינת: כמעט כל הפעלים האלה נשענים על בניין אחד בלבד, התפעל, שהוא גם המורכב ביותר מבחינת צורתו. אותו בניין משרת גם פעלים כמו "התבשל", שבהם אין שום סוכן, ופעלים הדדיים. מה מסביר את השילוב הזה?
המאמר שואל מדוע דווקא הבניין הזה משמש לרפלקסיביים, מדוע הוא כבד כל כך, והאם צריך להניח רכיב ייעודי ש"מייצר" רפלקסיביות. שאלה נוספת היא אם הפעלים האלה דומים יותר לפעלים כמו "נפל" או לפעלים כמו "רקד".
המחבר מציע ניתוח תחבירי וסמנטי מודולרי, ובוחן אותו מול מבחנים לשוניים כמו סדר הנושא והפועל, דטיב בעלות ותארי פועל מכווני סוכן. הוא משווה אותו גם להצעות מתחרות, בהן ניתוחים של פעלים רפלקסיביים ביוונית, באיסלנדית ובעברית. בדרך מתברר מה תפקידו של השורש עצמו, ומדוע "התלבש" ו"התבשל" מתנהגים כל כך אחרת אף שהם חולקים אותה תבנית.
