כל יום אנשים כותבים באינטרנט מה הם חושבים על מקום העבודה שלהם: מי מהללים את הממונים, מי מתלוננים על השכר, ומי מתארים תרבות ארגונית שלמה בכמה שורות. הביקורות האלה נצברו לכדי מאגר עצום, אבל לרוב נבחנות בנפרד, בלי מסגרת תיאורטית שמסדרת אותן. כך קשה להבין מה באמת עומד מאחורי שביעות רצון של עובדים, ואיך להשוות בינה לבין מה שידוע מסקרי עובדים מסורתיים.
המחקר הזה שואל אם תאוריית שני הגורמים הקלאסית של פרדריק הרצברג, שנוסחה ב־1959 על סמך ראיונות עם רואי חשבון ומהנדסים, עדיין מתארת נכון את מה שעובדים כותבים היום. לפי התאוריה, יש גורמים שרק מונעים תסכול, כמו שכר ותנאי עבודה, ויש גורמים אחרים שמעוררים מוטיבציה והנאה אמיתית, כמו אחריות והכרה.
החוקרים ניתחו יותר משני מיליון ביקורות מהפלטפורמה kununu, מגרמניה, אוסטריה, שווייץ וארה"ב. הם שייכו את היבטי הדירוג לשני סוגי הגורמים באמצעות מעריכים בלתי תלויים, ובדקו מה כותבים עובדים מרוצים ולא מרוצים, באיזה טון, באיזו רמת קריאות ובאילו מילים. בנוסף בנו מודל שמנסה לנבא, לפי הטקסט בלבד, אם לחברה שלמה יש עובדים מרוצים. האם מה שהרצברג מצא לפני יותר מ־60 שנה עדיין מתקיים בעידן הדירוגים המקוונים?
