בתי חולים הם צרכנים גדולים של אנרגיה, חומרים וציוד חד-פעמי, ולכן גם מקור משמעותי לפסולת. בשנים האחרונות הם נדרשים לפעול באופן בר קיימות, אבל מדיניות סביבתית נכתבת בהנהלה ומתממשת בפועל בידיים של אנשי הצוות. האחיות, שנמצאות בלב השגרה הקלינית, מקבלות מדי יום עשרות החלטות קטנות שמשפיעות על כמות הפסולת, על צריכת המשאבים ועל האווירה במחלקה. מה קורה כשמקנים להן ידע וכלים מעשיים לעבודה ירוקה? האם זה משפיע רק על הרגלים סביבתיים, או גם על נכונותן לתרום מעבר להגדרת התפקיד, כלומר על התנהגות אזרחות ארגונית?
המחקר בוחן את השאלה אם תוכנית הדרכה בניהול ירוק משנה את הידע של אחיות, את התנהגותן הירוקה ואת התנהגות האזרחות הארגונית שלהן, ואם יש קשר בין שלושת המשתנים הללו. החוקרים פעלו בבית חולים להוראה במצרים והשתתפו בו 85 אחיות מיחידות לא קריטיות. התוכנית נבנתה על בסיס הערכה ראשונית של הצרכים, ועברה בקבוצות קטנות בעזרת הרצאות, דיונים, סיעור מוחות, משחקי תפקידים ותרחישים קליניים. האחיות מילאו שאלונים לפני ההדרכה, מיד אחריה ושוב כעבור כשלושה חודשים, כך שאפשר היה לעקוב גם אחר מה שנשאר לאורך זמן.
המאמר מציע מבט מעניין על הדרך שבה הכשרה סביבתית בסיעוד נוגעת בשאלות רחבות יותר של מחויבות, שיתוף פעולה ותרבות ארגונית, ומעלה גם שאלות על מה אפשר ומה אי אפשר להסיק מתכנון מחקר כזה.
