למידה משולבת, שבה מפגש בכיתה נשזר עם למידה מקוונת, הפכה כמעט לברירת מחדל במוסדות חינוך רבים. מחקרים רבים בדקו מה סטודנטים חושבים על כך, אבל המורים, אלה שמחזיקים את כל המערך על הכתפיים, זוכים להרבה פחות תשומת לב. מה גורם למורה להרגיש שההוראה מרחוק עובדת בשבילו ולא נגדו? האם מדובר בהחלטות של המוסד, בתחושת היכולת האישית, או בשילוב ביניהם? ואיך זה נראה כשעוברים בין מדינות, שלבי חינוך ותחומי דעת?
שאלת המחקר המרכזית היא אם שביעות הרצון של מורים מהוראה מקוונת נובעת מגורם אחד או מכמה גורמים שונים, ובאיזו מידה היא קשורה לגיל ולמקצוע ההוראה. החוקרים נשענו על התיאוריה הדו-גורמית הוותיקה של הרצברג, שהוחלה עד כה בעיקר כמסגרת רעיונית, ובדקו אותה בכלים כמותיים.
לצורך כך הם פנו ל-247 מורים מעשר מדינות בשלוש יבשות, מבית הספר היסודי ועד האוניברסיטה, ממקצועות STEM ושאינם STEM. כל המשתתפים לימדו לפחות קורס אחד מקוון לחלוטין. השאלון הותאם משלושה כלים מאומתים, והנתונים נותחו בשילוב של ניתוח גורמים מאשש, ניתוח גורמים חקרני ומודל לינארי כללי. התמונה שעולה מהנתונים מציעה זווית מפתיעה על מה באמת מניע מורים בעולם המקוון.
