בתוך מחנה פליטים סומלים באתיופיה, בין תנאי עוני, אבטלה ותלישות ממקום, מסתתרת תופעה שנדונה עד כה מעט מדי בהקשר של עקירה: שימוש נרחב בקאת, צמח ממריץ הנלעס באזור קרן אפריקה. מעל 200,000 פליטים מתגוררים באזור, וכ-40 אחוזים מהגברים בקהילה מדווחים על שימוש שוטף בחומר. אך מה קורה כשמנגנון התמודדות יומיומי עם חוסר תעסוקה ולחץ נפשי נפגש עם דינמיקה משפחתית שמשתנה בעקבות תנאי המחנה, כאשר לעיתים נשים הן שמוצאות פרנסה בעוד גברים נותרים חסרי מעש?
המאמר בוחן שאלה שמעסיקה חוקרים וגורמי מדיניות בתחום הבריאות ההומניטרית: כיצד שימוש בקאת קשור לאלימות בין בני זוג בקרב אוכלוסיית פליטים, ובאמצעות אילו מסלולים בדיוק הקשר הזה מתקיים. בהינתן שהמחקר הקיים על הקשר בין קאת לאלימות מצומצם מאוד, ובפרט בקרב פליטים סומלים, המחברים ביקשו להבין את התפיסות המקומיות ואת הדינמיקות המשפחתיות והחברתיות שמעורבות בכך.
לשם כך נערך מחקר איכותני מקיף במחנה בוקולמאיו שבדולו אדו, שכלל ראיונות עומק וקבוצות מיקוד עם פליטים גברים ונשים, זקני קהילה, מנהיגים דתיים ונותני שירותים. הממצאים, שנועדו להזין תוכנית התערבות למניעת אלימות בין בני זוג ו-HIV, חושפים תמונה מורכבת של הרגלים, נורמות חברתיות והשפעות כלכליות ונפשיות שמעורבות ביחסים שבין השימוש בקאת לאלימות במרחב המשפחתי.
