כושר קרדיו-נשימתי נחשב לאחד המנבאים החזקים ביותר לבריאות הלב ולאריכות ימים, ויש הטוענים שהוא חשוב לא פחות מגורמי סיכון מוכרים כמו עישון או סוכרת. הבעיה היא שמדידה מדויקת שלו מחייבת מבחן מאמץ מעבדתי עד תשישות, עם ציוד יקר, צוות מיומן ומאמץ גופני לא פשוט. לכן ברוב המרפאות פשוט לא מודדים אותו. החלופות הזמינות, ממבחני מאמץ מתונים ועד משוואות שמסתמכות על גיל, משקל ומין, אינן מותאמות אישית ולא תמיד מדויקות.
המחקר הזה שואל אם אפשר להעריך את כושרו של אדם בזמן שהוא שוכב במנוחה, בלי להזיע בכלל. החוקרים בחנו שיטה שמבוססת על חיישן תאוצה קטן שמודבק לחזה ומקליט את הרעידות העדינות שהלב מייצר בכל פעימה. את האותות האלה, יחד עם כמה נתונים בסיסיים על הנבדק, הזינו לאלגוריתם של למידת מכונה.
לצורך הבדיקה אוחדו נתונים משישה מחקרים קליניים בדנמרק, עם מאות משתתפים, בהם גם כדורגלנים מקצועיים. תוצאות האלגוריתם הושוו למדידת הזהב במעבדה ולמשוואה מתקדמת שאינה דורשת מאמץ. נבדקו דיוק ההערכה, יכולת השיטה לחזור על עצמה בימים שונים, היכולת לעקוב אחר שינויים בכושר לאורך זמן והיכולת למיין אנשים לרמות כושר. האם חיישן אחד ופחות מדקה של הקלטה יכולים לספר לנו משהו אמיתי על כושרנו?
