ככל שהאוכלוסייה מזדקנת, יותר ויותר בני 75 ומעלה מוצאים את עצמם מאושפזים בבתי חולים לטיפול אקוטי, שם הם חשופים לסיכונים שאינם קיימים באותה עוצמה בקרב מטופלים צעירים יותר. אחד הסיבוכים המשמעותיים והכאובים ביותר הוא פצעי לחץ, פגיעה ברקמה שנגרמת מלחץ מתמשך ומחוסמת זרימת דם. בעוד שכלי הערכה קיימים לזיהוי מטופלים בסיכון, רבים מהם מורכבים ודורשים זמן רב שלא תמיד עומד לרשות הצוות הסיעודי בסביבה אקוטית ועמוסה.
המחקר הנוכחי מבקש לבחון שאלה שנותרה עד כה חסרת מענה מספק: אילו גורמים, המתועדים באופן שגרתי ברשומות הרפואיות והסיעודיות, קשורים בפועל להתפתחות פצעי לחץ בקרב מטופלים מבוגרים וקשישים מאוד המאושפזים בטיפול אקוטי? בניגוד למחקרים קודמים שהתמקדו בבתי אבות, טיפול כרוני או טיפול בית, כאן הזרקור מופנה לסביבה האקוטית, שבה הזמן קצר והלחצים גבוהים.
כדי לבחון זאת, נותחו נתונים רטרוספקטיביים מרשומות אלקטרוניות של אלפי מטופלים בני 75 ומעלה שאושפזו בבית חולים אקדמי גדול ביפן על פני חמש שנים, באמצעות מודלים של רגרסיה לוגיסטית שבדקו את הקשר בין מגוון רחב של משתנים קליניים, תזונתיים ותפקודיים להתפתחות פצעי לחץ. הממצאים עשויים לספק כלים פרקטיים לצוותי סיעוד לזיהוי מוקדם של מטופלים בסיכון.
