כולנו שמענו פעם משפט פוגע בחצר בית הספר: כינוי מעליב, קללה, שמועה שמתפשטת מפה לפה. בריונות מילולית לא משאירה סימנים על הגוף, ובכל זאת היא יכולה לחרוט עמוק בדימוי העצמי של ילד או נער. השאלה היא מאין היא מגיעה. חלק מהחוקרים מצביעים על הבית, על הדרך שבה הורים מדברים זה אל זה, פותרים מחלוקות ומתייחסים למי שונה מהם.
המאמר בוחן את הקשר בין שני ערכים משפחתיים, כבוד הדדי וסובלנות, לבין הנטייה של מתבגרים להשתמש בבריונות מילולית. מדובר בתלמידי בתי ספר על-יסודיים באזור Uyo שבמדינת Akwa Ibom בניגריה. השאלה המרכזית היא האם תלמידים שגדלים בבית שבו מקדמים ערכים אלה נוטים פחות להשפיל את חבריהם בדיבור.
החוקרת פנתה לתלמידי כיתה י"א בבתי ספר ציבוריים, ובחרה מדגם של מאות נבדקים באמצעות הגרלה. היא העבירה להם שאלון מובנה על ערכי משפחה ועל התנהגויות של בריונות מילולית, ובדקה את הקשרים בעזרת מתאם פירסון. המאמר נשען גם על תאוריית הדומיננטיות החברתית, ומציע דרך להבין מדוע חלק מהילדים מחפשים כוח דרך מילים. מה אומרים המספרים, ועד כמה אפשר לסמוך על הדרך שבה הם מוצגים? זה מחכה בעמודי המאמר.






