מה קורה בנפשו של סטודנט להוראת אנגלית כשפה זרה, כשהוא ניצב בפני כיתה תובענית, מתמודד עם חרדת שפה, עם פער בין החזון הפדגוגי לבין המציאות, ועם הצורך המתמיד לווסת רגשות כדי לתמוך בתלמידיו? איך בתוך כל זה נבנית תחושת "מי אני כמורה" שלו, זהות מקצועית שתלווה אותו לאורך הקריירה?
מחקר זה מבקש לפענח את אחד המנגנונים הפסיכולוגיים שעשויים להסביר את גיבוש הזהות המקצועית הזו. במרכזו עומדת השאלה האם האמונה שכישורי הוראה ניתנים לפיתוח ולשיפור מתמיד, מה שמכונה "חשיבת צמיחה", תורמת לבניית זהות מקצועית יציבה דרך תיווכו של משאב פסיכולוגי נוסף: חוסן המורה, כלומר היכולת להתאושש ולהסתגל בחיוב לנוכח קשיים חוזרים בשדה ההוראה.
כדי לבחון זאת, נאספו נתונים מפרחי הוראה דוברי ערבית הלומדים בתוכניות הכשרה להוראת אנגלית בשתי אוניברסיטאות מצריות, באמצעות שאלונים מתוקפים שבדקו חשיבת צמיחה, חוסן מורים וזהות מקצועית. הנתונים נותחו בכלים סטטיסטיים מתקדמים שנועדו לבחון לא רק אם המשתנים קשורים זה לזה, אלא גם באיזה אופן בדיוק חוסן המורה מתערב בתהליך שמוביל מאמונה פנימית לזהות מקצועית מגובשת. מה שמתגלה בממצאים עשוי לשפוך אור חדש על הדרך שבה כדאי לתכנן תוכניות הכשרת מורים, כך שיתמכו הן בחיזוק האמונות והן בבניית החוסן הנדרש להתמודדות עם אתגרי ההוראה.
