רוב הצעירים כבר לא מחכים לשעת שידור קבועה. הם פותחים אפליקציה ובוחרים מתוך אלפי כותרים מה לראות, מתי ובאיזה מכשיר. בהודו, שבה הטלוויזיה המסורתית עדיין חיה ובועטת, המעבר הזה מעורר שאלות מעניינות במיוחד: מי צופה במה, באילו תנאים, ומה קורה ליכולת של צעירים להבחין בין תוכן אמין למטעה כשהמבחר כמעט אינסופי ואין גורם שמסנן אותו.
המאמר שואל כיצד שירותי הסטרימינג משנים את הרגלי הצפייה של צעירים, ובאיזו מידה הם מעצבים את אוריינות המדיה שלהם, כלומר את היכולת לגשת לתכנים, להבין אותם, להעריך אותם וליצור אותם. הדיון נוגע בהורים, במחנכים, בקובעי מדיניות ובאנשי תעשיית המדיה, ולכן יש לו חשיבות רחבה.
המחברים כותבים סקירה שמבוססת על ספרות קיימת. הם מציבים זה לצד זה את עולם הטלוויזיה הקלאסית ואת עולם הסטרימינג, בוחנים את הגורמים שמניעים צפייה בקרב צעירים הודים, ובודקים מה ידוע על אוריינות מדיה בעידן הפלטפורמות. בהמשך הם מנסים לזהות היכן המחקר עדיין חסר, ואילו שאלות תרבותיות, חברתיות ונפשיות נותרו פתוחות.
