מה קורה לזוג שכבר עומד על סף גירושין, כששניהם מתמודדים גם עם דפוסי אישיות קשים, כמו חוויית זהות לא יציבה, הגנות פרימיטיביות וקושי להבין את עולמו הפנימי של האחר? האינטימיות, אותה קרבה רגשית ושכלית שמחזיקה קשר לאורך זמן, נשחקת בהדרגה, ולעיתים נדמה שאין דרך לשקם אותה. המאמר עוסק בשאלה אם גישה טיפולית שמתבוננת בעבר המשפחתי, בהקרנות הלא מודעות של בני הזוג זה על זה ובתמונות הפנימיות שנוצרו בילדות, יכולה לשנות את התמונה.
החוקרים מוסיפים שכבה מעניינת: האם יכולות קוגניטיביות כמו גמישות מחשבתית, תכנון ושליטה עצמית קובעות מי נהנה יותר מהטיפול? במילים אחרות, האם ההצלחה תלויה לא רק בגישה הטיפולית אלא גם בדרך שבה המוח של בני הזוג מעבד שינוי ואי הסכמה?
המחקר נערך בקרב זוגות מבקשי גירושין שפנו למרכזי ייעוץ בטהרן. הזוגות נסרקו בראיון מובנה להערכת ארגון האישיות, חולקו לקבוצת טיפול ולקבוצת המתנה, והושוו לפני ואחרי ההתערבות. האינטימיות נמדדה בשאלון, והתפקוד הניהולי והגמישות הקוגניטיבית נבדקו באמצעות מבחן מיון הקלפים של ויסקונסין. זהו מחקר פיילוט קטן, אך הוא נוגע בשאלה רחבה ומסקרנת על הקשר בין עולמנו הרגשי לדרך שבה אנו חושבים.
