כשזוג מגלה שהוא מתקשה להביא ילדים לעולם, המשבר לא נשאר בחדר הרופא. הוא חודר לשיחות בבית, לשתיקות ולחדר השינה. יחסי מין שהיו פעם ספונטניים הופכים למשימה מתוזמנת לפי לוח זמנים רפואי, והאינטימיות נשחקת תחת לחץ של בדיקות וטיפולים. לא פלא שזוגות רבים בסיטואציה כזו מדווחים על ריחוק, האשמות וקונפליקטים, ועל תחושה שהקשר המיני והרגשי נפגעים יחד.
המאמר שואל אם גישה טיפולית שמציבה את הרגש ואת הקשר ביניהם במרכז, הטיפול הזוגי ממוקד הרגש, יכולה לשנות את התמונה אצל זוגות עקרים שחיים בקונפליקט ובסיפוק מיני נמוך. שאלת המחקר נוגעת לשני מדדים מרכזיים של חיי זוגיות: עד כמה בני הזוג מרגישים מותאמים זה לזה, ועד כמה הם מרוצים מחייהם המיניים.
החוקרים פנו לזוגות שאובחנו כעקרים במרכזי פוריות באיראן, ובחרו 30 זוגות עם אי התאמה זוגית וסיפוק מיני נמוך. הזוגות חולקו באקראי לשתי קבוצות: קבוצה אחת עברה סדרת מפגשים מובנית בהנחיית מודל הטיפול של סו ג'ונסון, והקבוצה האחרת שימשה לביקורת. לפני ההתערבות ואחריה מילאו המשתתפים שאלוני התאמה זוגית וסיפוק מיני מקובלים. המחקר מזמין להסתכל לא רק על השאלה אם הטיפול עובד, אלא גם על האופן שבו הנתונים נקראים, ועל מידת ההתאמה בין מה שהמחברים מדווחים לבין מה שמראות הטבלאות.
