פרי טרופי מתוק עם מרקם קרמי, שגדל בעיקר בברזיל ובהודו, נחשב מזמן למזון עם סגולות בריאותיות. אבל יש הבדל גדול בין מה שיש בפרי לבין מה שהגוף שלנו מצליח לקלוט ממנו. בין הלעיסה לבין הספיגה בדם, התרכובות הפעילות עוברות רוק, חומצת קיבה, אנזימים ומלחי מרה, ושם הרבה מהן משנות צורה, נקשרות לחלבונים ולפחמימות או נעלמות.
המחקר שואל מה קורה לרכיבים הפעילים של עיסת הפרי, תרכובות פנוליות, פלבונואידים ושני אמינים ביו-אקטיביים שקשורים לתפקוד התא ולהזדקנות, בדרך במערכת העיכול, וכיצד זה משפיע על היכולת של העיסה לנטרל רדיקלים חופשיים. שאלה מעניינת במיוחד היא אם מה שנמדד בפרי הטרי הוא גם מה שמגיע בפועל לגוף, ואיך נראה ההבדל בין השניים.
החוקרים רכשו פירות בשלים בשוק מקומי בברזיל, הפרידו את העיסה, ואפיינו את הרכב הפנולים והאמינים בעזרת שיטות כרומטוגרפיות מתקדמות. אחר כך הם העבירו את העיסה סימולציית עיכול חוץ-גופי לפי פרוטוקול INFOGEST בינלאומי, בשלושה שלבים של פה, קיבה ומעי, ובדקו את הדגימות בכל שלב. הפעילות נוגדת החמצון נמדדה בשתי שיטות מקובלות, ומדד נגישות ביולוגית חושב לכל רכיב. כך אפשר לעקוב אחרי כל רכיב מהפרי הטרי ועד סוף המעי המדומה.






