הטלפון הנייד הוא הרבה יותר ממכשיר לשיחות. הוא חלון לעולם החיצוני, כלי לשמירה על קשר עם משפחה וחברים, ולעיתים גם חלק מתהליך השיקום. אבל מי שנמצא באשפוז פסיכיאטרי ממושך, בסביבה סגורה ומשותפת, חשוף במיוחד לסיכונים: תמונה שצולמה בלי רשות, מידע אישי שמתפרסם ברשת, חשיפה שעלולה להעמיק סטיגמה ולפגוע בהחלמה. האם המאושפזים עצמם מודעים לסיכונים האלה, ואיך הם נוהגים בפועל?
המחקר שואל מה רמת הידע, מה העמדות ואילו התנהגויות מאפיינות מאושפזים פסיכיאטריים בכל הנוגע להגנה על פרטיות בשימוש בטלפון, ואילו מאפיינים אישיים קשורים להבדלים ביניהם. החוקרים נשענו על מסגרת מקובלת בחקר בריאות, הרואה בידע את הבסיס לעמדות ובעמדות את המנחה של התנהגות.
במחקר חתך בבית חולים פסיכיאטרי בנאנג'ינג שבסין השתתפו 120 מאושפזים יציבים מבחינה קלינית, וכולם שיתפו פעולה בראיונות פנים אל פנים. הם מילאו שאלון שפותח במיוחד לצורך המחקר בליווי מומחים, ובדק ידע, עמדות והתנהגות. נבדקו גם הקשרים עם מין, גיל, אבחנה, מצב משפחתי, השכלה ומצב כלכלי. התמונה שעולה מהנתונים מעניינת במיוחד בשל הפער בין השימושיות של הטלפון לבין היכולת להגן בעזרתו על מי שפגיעים ביותר.
