בעשור האחרון עבר המגזר הציבורי בסעודיה שינוי מרחיק לכת. במסגרת חזון 2030 נכנסו אליו נשים רבות יותר, ושיטות המדידה והאחריותיות במשרדי הממשלה עודכנו. תיאוריות המוטיבציה הקלאסיות נולדו בעולם המערבי, והשאלה היא אם הן מתאימות גם לסביבה קולקטיביסטית עם מרחק כוח גבוה, שבה ערוצי התגמול מוגבלים והיחסים עם הממונה נושאים משקל רב. ההנחה הוותיקה היא שרק מה שמעורר משמעות והישג יוצר שביעות רצון אמיתית, בעוד שכר, פיקוח וביטחון תעסוקתי רק מונעים תסכול. האם זה נכון גם שם?
המחקר שואל מה מניע שביעות רצון מהעבודה אצל עובדי ציבור בסעודיה ומה תפקידם של התקשורת וההכרה מצד המפקח. הוא בוחן גם אם הקשרים האלה משתנים לפי מגדר ולפי הדרגה בהיררכיה הארגונית.
החוקרים ערכו סקר כמותי בקרב 311 עובדים, שנדגמו באופן אקראי מרובד בארבעה משרדי ממשלה מרכזיים ובשלוש רמות היררכיות. העובדים מילאו שאלון דו-לשוני אנונימי, שמדד מוטיבציה פנימית וחיצונית, התנהגות המפקח ושביעות רצון. הנתונים נותחו בעזרת רגרסיה, מודלי גישור ומתן, ומודל של גישור מותנה. כך בדקו החוקרים אילו מסלולים מקשרים בין המוטיבציה לשביעות הרצון, ולמי הם חזקים יותר.
