מה גורם למורה לקום בבוקר ולהגיע לכיתה בהתלהבות, ומה גורם לאחר להרגיש תקוע ולא מסופק? שאלה זו מעסיקה מערכות חינוך בכל העולם, משום שמורים חסרי מוטיבציה משפיעים על התלמידים, על בית הספר ועל המשך דרכם במקצוע. בטורקיה לומדים מיליוני תלמידי תיכון אצל מאות אלפי מורים, ובכל זאת מעט מאוד ידוע על מה שמניע אותם בפועל.
המאמר בוחן את השאלה דרך אחת התיאוריות המפורסמות והשנויות במחלוקת בתחום הארגוני. לפי תיאוריית שני הגורמים של הרצברג, הדברים שמשמחים אותנו בעבודה אינם אותם דברים שמרגיזים אותנו. הסיפוק נובע מתוכן העבודה, כמו הישגים, הכרה ואחריות, ואילו התסכול נובע מתנאי הרקע, כמו שכר, פיקוח ותנאי עבודה. החוקרים שאלו האם התמונה הזו מתקיימת בקרב מורי תיכון בטורקיה, ואם גורמי המוטיבציה וגורמי ההיגיינה אכן ממלאים את התפקידים שהתיאוריה מייחסת להם.
כדי לבדוק זאת, נערך סקר בקרב מורי בתי ספר תיכוניים ציבוריים במחוז איספרטה, שהוראתם בתחומי המדעים ומדעי החברה. המורים מילאו שאלונים מקובלים שבודקים שביעות רצון מהעבודה ואקלים בית ספרי, והתשובות נותחו לפי מין, ותק ותחום הוראה. התוצאה היא מבט מקומי על תיאוריה בינלאומית, שמעלה שאלות על הדרך שבה תרבות ומערכת חינוך משפיעות על מה שמניע אנשים בעבודתם.
