מה גורם לעובד להרגיש שהוא במקום הנכון? האם זה המשכורת בסוף החודש, הידיעה שמחר עדיין תהיה לו עבודה, הכבוד שהוא מקבל מהמנהל, או אולי האתגר שבעבודה עצמה? שאלה זו מעסיקה ארגונים בכל העולם, אך היא נעשית דחופה במיוחד במדינות מתפתחות כמו מרוקו, שם עובדים לא תמיד זוכים להערכה ראויה ורבים מהצעירים בוחנים אפשרות להגר. כשהמוטיבציה נשחקת, המחיר כולל עזיבה, ניתוק רגשי ואובדן כישרונות.
המחקר הזה חוזר לאחת התיאוריות הידועות ביותר בעולם הניהול, תיאוריית שני הגורמים של פרדריק הרצברג, ובודק אם היא מסבירה את מה שקורה בשטח בהקשר מרוקאי. השאלה המרכזית היא אילו גורמים באמת משפיעים על שביעות הרצון של עובדים, והאם עובדים מנהליים ועובדי צווארון כחול מונעים על ידי אותם דברים או על ידי דברים שונים לגמרי.
החוקרים פנו ל-200 עובדים משלוש חברות תעשייתיות קטנות ובינוניות והעבירו להם שאלון פנים אל פנים. הנתונים נותחו בשיטות סטטיסטיות, כדי לבדוק אילו מבין אחד עשר גורמים אפשריים, מהשכר ועד ההכרה והקריירה, באמת מנבאים שביעות רצון. התמונה שמתקבלת עשויה להפתיע מי שמכיר את התיאוריה הקלאסית, ויש בה משמעות מעשית לכל מי שמנהל אנשים, במרוקו ומחוצה לה.
