למרות עשורים של הצהרות על שוויון, מדיניות בינלאומית ותוכניות פעולה, החלטות מרכזיות בעולם הספורט עדיין מתקבלות בעיקר בחדרי ישיבות שבהם נשים הן מיעוט קטן. בדרום אפריקה התמונה מורכבת במיוחד. המדינה נושאת את צלקות הקולוניאליזם והאפרטהייד, והדיון הציבורי על טרנספורמציה מתמקד בעיקר בשאלת הגזע, בעוד שמקומן של נשים נשאר בשוליים. מה קורה מאחורי הקלעים כשארגוני ספורט מצהירים על מחויבות לשוויון, ומי בעצם מחזיק במפתחות?
המאמר שואל כיצד אנשי חברה אזרחית ופעילים בספורט בדרום אפריקה חווים ומפרשים את סוגיית ההוגנות והצדק כלפי נשים ונערות, ומה מסבירה, לדעתם, את הפער בין ההשתתפות הגוברת של נשים בספורט לבין נוכחותן בהנהגה. החוקרת בוחנת את השאלה דרך עדשה פמיניסטית אפריקאית, שמבקשת להישמע כקול מקומי ולא רק לאמץ מסגרות שנולדו בצפון הגלובלי, ומתחשבת בהצטלבות של מגדר, גזע, תרבות ומעמד.
המחקר איכותני וחקרני. הוא נשען על ראיונות חצי מובנים עם 28 משתתפים, נשים וגברים משכבות וקהילות שונות, שרואיינו פנים אל פנים, בווידאו, בהודעות ובטלפון. לצד הראיונות נותחו מסמכי מדיניות ותוכניות לאומיות, והחומר נותח בשיטה נושאית בעזרת תוכנה ייעודית. התוצאה היא מבט מקרוב על נורמות, יחסי כוח וגם על רעיונות לשינוי, כפי שהם נראים מבפנים.
