כשמערכת שלמה של חיי היומיום קורסת, מה נשאר מהאדם? תיאוריית היררכיית הצרכים של אברהם מאסלו, אחת המוכרות והמצוטטות בפסיכולוגיה, מציעה סולם ברור: קודם מים, מזון ומחסה, אחר כך ביטחון, שייכות והערכה, ורק בסוף משמעות והגשמה. אבל מה קורה כשהקומות התחתונות של הבניין נהרסות כמעט לגמרי, והאנשים שחיים בו ממשיכים בכל זאת לחפש משהו גבוה יותר?
המאמר מציב את המודל הקלאסי מול המציאות ברצועת עזה, אחרי שנים של סגר ומאז פרוץ המלחמה באוקטובר 2023. השאלה המרכזית היא באיזו מידה ההיררכיה של מאסלו מצליחה לתאר ולהסביר את מה שעובר על האוכלוסייה האזרחית בסכסוך גיאופוליטי מורכב, ומה אפשר ללמוד ממנה, ומה היא מחמיצה.
החוקרים בוחנים את ההשפעה של המלחמה על כל אחת מהרמות של המודל המורחב, מהצרכים הבסיסיים ביותר ועד הרמות הגבוהות והפחות צפויות. הניתוח נשען על סקירה שיטתית של מגוון רחב של מקורות: חדשות מקוונות, דיווחי תקשורת, דוחות רשמיים של ארגונים בינלאומיים ופרסומים אקדמיים. התוצאה היא מבט נדיר על תיאוריה פסיכולוגית ותיקה דרך עדשה של משבר הומניטרי חריף, ועל השאלה אם סולם הצרכים של האדם באמת נבנה מלמטה למעלה.






