שבץ מוחי משנה הרבה יותר מהגוף. מעבר לשיתוק, לקשיי בליעה ולסחרחורות, הוא משנה את מה שאדם מסוגל לעשות, את החופש שלו להחליט על חייו ואת הקרבה שלו לאנשים סביבו. כשליש מהחולים נקלעים לדיכאון, וגם זה משפיע על ההחלמה ועל איכות החיים. ובכל זאת, הרבה מההתערבויות הפסיכולוגיות מתמקדות בנטל הכללי ולא בשאלה מה בדיוק חסר לאדם שחווה שבץ.
המחקר הזה מנסה לענות על השאלה הזו דרך עדשה של תיאוריה מוכרת בפסיכולוגיה, העוסקת בשלושה צרכים בסיסיים: תחושת בחירה ורצון, תחושת יעילות מול הסביבה, ותחושת שייכות וקרבה. השאלה המרכזית היא איך הצרכים האלה באים לידי ביטוי אצל חולי שבץ, באיזו מידה הם מסופקים, ומה משפיע על כך בחיי היום יום, בטיפול ובשיקום.
החוקרים ראיינו 18 חולים במחלקה נוירולוגית בבית חולים בגואנגג'ואו שבסין, בראיונות אישיים חצי מובנים, והאזינו לסיפוריהם על עבודה, תחביבים, משפחה, בחירות בטיפול והשינויים שהמחלה הביאה איתה. הם גם הוסיפו שאלה פתוחה כדי לבדוק אם עולים צרכים שהתיאוריה לא צפתה. תוך כדי הראיונות עיינו בתמלילים והמשיכו לגייס משתתפים עד שחדלו להופיע תמות חדשות. הממצאים מציירים תמונה מורכבת, ולא תמיד צפויה, של מה שחולי שבץ חווים ושל מה שהם זקוקים לו.






