למה מישהו נמנע מגזיזת ציפורניים בלילה, מחכה רגע אחרי שהתעטש, או שורף עשבי תיבול כדי להדוף עין הרע, גם כשהוא בטוח שהוא אדם הגיוני ומשכיל? אמונה תפלה נחשבת לעיתים לשריד של ימים עברו, אבל היא ממשיכה להתקיים כמעט בכל חברה. ההגדרה שלה אינה מובנת מאליה, והיא משתנה מתרבות לתרבות ומתקופה לתקופה. מה שאחד רואה כמסורת יקרה, אחר מגדיר כבורות.
המאמר בוחן את התופעה באחד המחוזות הגדולים באיראן, מקום שבו מסורת ומודרניות נפגשות ולעיתים מתחככות. השאלה המרכזית היא מה אנשים עצמם מגדירים כאמונה תפלה, איך הם מתייחסים לאמונות שלהם, להוריהם ולקהילה הרחבה שבה הם חיים, ואילו מאפיינים חברתיים קשורים לכך. בהקשר הזה עולות גם שאלות על היחס בין אמונה תפלה, דת ופטליזם, ועל מקומה של התפיסה החברתית בעידן של שינוי מהיר.
החוקרים שילבו גישה פנומנולוגית עם סקר רחב היקף. אלפי תושבים מכל רחבי המחוז, בני 15 ומעלה, נדגמו לפי גיל, מין ואזור מגורים וראיינו אותם פנים אל פנים בשאלות פתוחות וסגורות. התשובות קודדו, סווגו ונותחו סטטיסטית. התוצאה היא מבט מקרוב על האופן שבו חברה מתמודדת עם אי ודאות, מגדירה את גבולות האמונה הלגיטימית ומשנה אותם לאורך זמן.
