מורים הם אלה שאמורים לעזור לדור הבא להבחין בין ידע מדעי לבין סברות חסרות ביסוס. אבל מה קורה כשהמורים לעתיד עצמם מאמינים באקופונקטורה, בהומאופתיה, בהורוסקופים או בכוחם של מספרי מזל? השאלה הזו חשובה, כי אמונות כאלה עשויות לעבור הלאה לכיתה, גם בלי שהמורה יתכוון לכך. מחקרים קודמים הראו שיחס למדע אינו תלוי רק בכמות הידע, ושאפשר לתמוך במדע ובאותה נשימה להאמין בדברים שהמדע דוחה.
המחקר הזה בוחן אם סטודנטים להוראה בספרד מחזיקים באמונות טפלות ובפסאודו-מדע באותה מידה כבני גילם באוכלוסייה הכללית, ואילו גורמים מסבירים את ההבדלים בין אדם לאדם. האם השכלה גבוהה, ידע מדעי, גיל, דתיות, מגדר, רקע כלכלי או סוג העניין שיש לאדם בעולם משפיעים על האמונות הללו?
החוקרים הפעילו סקר שהוא העתק של סקר לאומי ספרדי על תפיסת המדע והטכנולוגיה, בקרב 578 סטודנטים מחמש אוניברסיטאות. הם הוסיפו לו מבחן ידע מדעי בן 23 פריטים מחומר הלימוד בבית הספר, השוו את התשובות לנתוני האוכלוסייה הכללית, ובנו מודלים סטטיסטיים רב-משתניים כדי לבדוק מה מנבא הזדהות עם האמונות הללו. התמונה שמתקבלת עשויה להפתיע גם את מי שבטוח שהוא יודע מי מאמין במה.
