האם יש רמת חשיפה שבה חומר המשבש את פעולת ההורמונים כבר אינו מזיק? בעולם הרגולציה של כימיקלים זו אחת השאלות השנויות ביותר במחלוקת. חלק מהמומחים טוענים שלחומרים משבשי מערכת אנדוקרינית אין "סף בטוח" ולכן אי אפשר לקבוע עבורם ערכי חשיפה מותרים, וחלק סבורים שהטענה הזאת משקפת בעיקר את מגבלות הכלים והנתונים שהיו זמינים בעבר. מדובר בשאלה בעלת השלכות ישירות על האופן שבו מאשרים חומרי הדברה וביוצידים, ועל בריאות הציבור והסביבה.
המאמר בוחן את השאלה על בסיס חומרים שכבר הוכרזו באיחוד האירופי כמשבשים אנדוקריניים. חומרי הגנת הצומח והביוצידים הם קרקע מצוינת לבדיקה כזאת, משום שהחוק מחייב לגביהם מערך נתונים רחב במיוחד. החוקרים אספו את רשימת החומרים שזוהו על ידי הרשויות האירופיות, ומומחי טוקסיקולוגיה סקרו כל אחד מהם לפי תבנית קריטריונים קבועה: האם נחקרה פעילות אנדוקרינית, האם נחקר נזק, האם יש קשר בין מינון לתגובה, והאם אפשר לקבוע רמות ללא השפעה נצפית. משם נבחרו מקרי בוחן מפורטים שמייצגים מנגנונים שונים, ביניהם חומר בעל פעילות אנטי-אנדרוגנית, חומר שמשפיע על בלוטת התריס וחומרים שמשבשים כמה מסלולים בבת אחת.
התוצאה היא מבט נדיר מאחורי הקלעים של הערכות רגולטוריות, עם שאלות פתוחות על הנתונים החסרים, על תערובות ועל חלונות התפתחות רגישים, ועל מה שנדרש כדי להפוך את הדיון התיאורטי לכלי עבודה מעשי.
