כמעט כל סטודנט מכיר את הרגע הזה: השעה מאוחרת, המחר עמוס, ובכל זאת עוד סרטון, עוד גלילה ועוד פרק אחד לפני שמכבים את האור. דחיינות לפני השינה היא עיכוב מכוון של ההליכה לישון בלי שום אילוץ חיצוני, ולמרות ההבנה המלאה שזה יעלה לנו ביום שאחרי. בעולם האקדמי, שבו לחצי לימודים, ציפיות משפחתיות וחיי חברה מתערבבים, ההרגל הזה עשוי להשפיע לא רק על השינה עצמה אלא גם על האופן שבו אנחנו מתמודדים עם רגשות ועם לחץ.
המחקר שואל האם הדרך שבה אנשים מפרשים מחדש מצבים מלחיצים, מה שמכונה הערכה מחדש קוגניטיבית, יכולה להסביר מדוע דחיינות לפני השינה קשורה לשינה גרועה יותר. במילים אחרות, האם יש חוליה פסיכולוגית נסתרת שמחברת בין ההרגל לבין התוצאה?
כדי לבדוק זאת עקבו החוקרים אחר סטודנטים וסטודנטיות מאוניברסיטה בפקיסטן לאורך סמסטר אחד, בשלוש נקודות זמן: בתחילת הסמסטר, אחרי מבחני האמצע ולקראת הבחינות הסופיות. המשתתפים מילאו שאלונים על דחיינות לפני השינה, על הערכה מחדש קוגניטיבית ועל איכות השינה. הנתונים נותחו בעזרת מודלים סטטיסטיים מתקדמים שמאפשרים לבחון מה מנבא מה לאורך זמן, ולא רק מה קשור למה. התוצאה היא הצצה נדירה לשאלה של סדר ותיווך, בהקשר תרבותי שלא זוכה להרבה תשומת לב במחקר על שינה.
