"בית משחט חמש" נחשב כמעט תמיד לרומן אנטי-מלחמתי קלאסי, כתב אישום נגד זוועות המלחמה בכלל. אבל מה אם הקריאה המקובלת מחמיצה את העיקר? הפצצת דרזדן, שוונגוט שרד בה כשבוי מלחמה, נותרה שנים ארוכות מחוץ לתודעה הציבורית האמריקנית, והרומן עצמו הופיע בשיאה של מלחמת וייטנאם. השאלה היא אם הספר מבקש רק לזעוק נגד אלימות, או שהוא מציב את אותה אלימות בתוך מפה גאופוליטית רחבה בהרבה, שבה ההפצצות, ההירושימה והנפלם בווייטנאם קשורים זה לזה.
המאמר בוחן כיצד הרומן מערער על התדמית המקובלת של מלחמת העולם השנייה כ"מלחמה טובה". הוא קורא את הטקסט לצד רקע היסטורי של האינטרסים הכלכליים והאסטרטגיים של ארצות הברית באסיה ובאירופה, ולצד מסמכים וטענות היסטוריוגרפיות על ההפצצות האסטרטגיות ועל הסיבות להסתרתן. הניתוח מתמקד גם בבחירות הצורניות של וונגוט: הזמן המפוצל של בילי פילגרים, המבנה המעגלי של הסיפור וההצבות שמצמידות עבר והווה, וכן בדימויים של גזענות, שתיקה וראייה מעוותת.
בין הרומן לבין ההיסטוריה הרשמית נפתח פער מעניין, והוא מעלה שאלות על מי מספר את סיפור המלחמה, מי נהנה ממנו ומה בדיוק הקורא מתבקש לראות כשהוא מביט לאחור. התשובות עשויות לשנות את האופן שבו אתם קוראים את אחד הרומנים האמריקניים המפורסמים ביותר של המאה העשרים.
