מה קורה ברגע שבו אדם בוגר עוזב את בית הוריו ועובר לגור בדירה משותפת עם אנשים שלא בחר, בליווי צוות מקצועי? עבור בוגרים עם לקויות למידה מורכבות, שרבים מהם חיים בתחושה של "התבגרות מתמשכת" ו"נופלים בין הכיסאות", זו אינה רק החלטה לוגיסטית. זו שאלה של זכות לבחור, של שייכות, של עצמאות ושל המשמעות של המילה "בית". אמנת האו"ם בדבר זכויות אנשים עם מוגבלות מבטיחה להם את הזכות לבחור היכן ועם מי יגורו, אבל עד כמה ההבטחה הזו מתממשת בפועל?
רוב המחקרים בתחום הקשיבו להורים או עסקו באנשים עם מוגבלות שכלית. כאן נשאלת השאלה מנקודת מבטם של הבוגרים עצמם: כיצד הם חווים את התהליך כולו, מההיערכות למעבר, דרך ההסתגלות ועד האופן שבו הם תופסים את מקום מגוריהם כיום?
המחקר נערך בגישה איכותנית ופנומנולוגית, במסגרת מחקר פעולה משתף. אנשים עם לקויות למידה מורכבות לא שימשו רק כנחקרים אלא כחוקרים-עמיתים לצד אנשי אקדמיה, והשתתפו בבחירת הנושא ובעיצוב מדריך הריאיון. שלוש קבוצות מיקוד עם 23 דיירים ודיירות בשבעה מערכי דיור, בגילאי 25 עד 61, סיפקו חומר עשיר על החוויה מבפנים. הניתוח התמטי נעשה בשלבים ובהתייעצות עם חברי הקבוצה. התמונה שעולה מהם מזמינה מבט חדש על מה שנחשב "מעבר מוצלח".
